סיפרנו לה שלפעמים התפקיד שלנו הוא להחזיק את האמונה. היא הביטה בנו במבט משועשע, צחקה ושאלה מה זה הקטע הזה של "להחזיק אמונה? מה יש לכן מתקן מיוחד? אתן שמות בכיס? מה עושים עם זה?
אז הנה מה שענינו לה: במסע להקמת וביסוס קליניקה אנחנו גם עוברים דרך חוסר האמונה. דרך הפחד שזה לא יצליח. והפחד הזה, שהוא בסך הכל דבר טבעי גוזל מאיתנו המון המון אנרגיה. עד כדי כך שלפעמים הוא לא מאפשר לנו להיות בדרך. אנחנו פוגשים אותם המון בתוכנית שלנו. המון. במצבים כאלו התפקיד שלנו הוא להחזיק את האמונה.
כלומר להחזיק את הידיעה שגם אם כרגע זה נראה בלתי אפשרי, תקוע, חסום, חסר תקנה:
יהיה בסדר.
כי אנחנו יודעת שזה רק רגע במסע. ובמסע הזה יש גם רגעים של יאוש.
ואנחנו מחזיקות גם את הידיעה שגם רגעי היאוש יעברו.
אבל גם את הידיעה שזה נכון, אנושי וטבעי לאבד לפעמים את האמונה במסע.
ששום דבר אצלכם לא מקולקל. שבדיוק בדיוק כמו שאתם וכמו שכל אחד עובר את המסע שלו זה נכון.
איך אנחנו כל כך בטוחות? עברנו את המסע הזה. כל כך הרבה פעמים. למדנו לקבל שלכל מסע יש עלויות ירידות ומשברים. הם פשוט חלק מהמסע.
הפעם נסיים בשיר מדויק של ט.ס אליוט על אמת ואותנטיות "כדי להגיע אל מה שאינך יודע עליך ללכת בדרך שהיא דרך של אי ידיעה. כדי להחזיק במה שאינך מחזיק עליך ללכת בדרך של אי אחיזה. כדי להגיע אל מה שאינך עליך ללכת בדרך שבה אינך." ת.ס. אליוט, ארבעה קוורטטים.