לאורך השנים, ראינו שאחד הגורמים שמונעים ממטפלים לגשת לשיווק ויוצרים רתיעה, הוא הפחד מכישלון. זהו פחד מוכר שנוכח גם בהקשרים של העשייה המקצועית טיפולית בקליניקה, אבל בהקשר השיווקי הוא אפילו מפחיד עוד יותר, כי הוא מלווה בבונוס המשמעותי של פומביות. כי אם נכשלתי במהלך שיווקי - אז "רואים לי". כולם נחשפים לכישלון שלי.
לפחד מכישלון בהקשר של מטפלים ושיווק, יש כמה מאפיינים שחוזרים על עצמם (אם לרגע הרגשת לבד במערכה... ):
הפחד מכישלון בהקמת הקליניקה כי אם אפתח קליניקה עצמאית וזה לא יצליח, אצטרך לחזור בהשפלה לעבודה שלי כשכיר.ה – אז עדיף פשוט מראש להישאר שם. אם מעניין אותך לקרוא עוד על הקמת קליניקה אפשר כאן.
הפחד מכישלון בכתיבת תוכן (מה יגידו?) על מה שכתבתי, על המאמר או על הבלוג שלי, על התוכן המקצועי שלי. עלולים להגיד שזה שטחי, או לא מספיק מקצועי ומי אני בכלל שאכתוב מאמר בנושא כשיש מנוסים ובכירים ממני - אז עדיף פשוט לא לכתוב.
הפחד להשקיע כסף בקידום הקליניקה שלי כי אם אשקיע את כל הכסף הזה (שיש לי גם ככה מעט ממנו) ואכשל זה יהיה ממש בזבוז ואני אעשה מעצמי צחוק – אז עדיף להימנע מהוצאות או השקעות כספיות בכלל ולהמשיך לדרוך במקום.
הפחד להיות שונה מאחרים
למרות שבהגיון דווקא ממש ברור שאין שני מטפלים זהים וכדאי מאוד למצוא את הבידול, ברגע האמת - אם אעיז להגיד משהו שונה וייחודי, לקדם אג'נדה עצמאית, או חלילה פחות מקובלת בתחום שלי - יעקמו עליי את הפרצוף ומה יגידו המורים שלי באוניברסיטה והמטפלים הוותיקים בתחום?... אז עדיף לא להתלבט ופשוט להיות כמו כולם.
אז מה עושים עם זה?
כמו תמיד, אנחנו לא משאירות אותך לבד עם הפחד. בואו נראה מה בכל זאת אפשר לעשות איתו.
לקבל את הפחד:
המפתח הוא בהבנת הדינמיקה הבסיסית: כניסה למרחב שיווקי היא כניסה לאזור פחות מוכר. מטפלים שמתחילים לשווק לומדים שפה חדשה, תוך כדי תנועה. לרוב, ללא כל הכשרה או ליווי. ובאופן טבעי, כשאנחנו עושים משהו בפעם הראשונה, פועלים במרחב חדש או לומדים שפה חדשה - אנחנו גם נכשל בחלק מהזמן. למדת פעם לרכב על אופניים? כמה פעמים נפלת בהתחלה? כלומר כישלון הוא חלק בלתי נמנע מהדרך הזו ואין לנו דרך להימנע מהכישלון חוץ מלא לצאת לדרך בכלל. ברגע שמקבלים את העובדה שיהיו בדרך גם כישלונות מבינים למעשה שכישלון הוא סימן לזה שאנחנו על המגרש.
להיפך, אם מבט לאחור על המהלכים שעשית לקידום הקליניקה שלך בשנים האחרונות לא מזכיר לך כמה טעויות, פאשלות או כישלונות - יש מצב שפשוט לא עשית מספיק. כלומר, הפכת את הקליניקה שלך לפחות נגישה לאנשים שזקוקים לך כי פחדת לטעות.
תכל'ס: קבלת הפחד והכישלון כחלק בלתי נפרד מהדרך וכאיתות לזה שהכל בסדר, כי זה אומר שאני בתנועה.
להגדיר מחדש:
בסופו של דבר, הקושי העיקרי שלנו עם כישלון זה החשש שהוא מגדיר אותנו וההשפעה שיכולה להיות לו על תחושת הערך העצמי שלנו. כלומר, יש הבדל בין להגיד "עשיתי מהלך והוא נכשל" לבין להגדיר את עצמי ככישלון. וגם אם הנטיה האנושית לחבר בין כישלון להשפלה ולירידת ערך היא ברורה ומקובלת אפשר לבחור לנהל אותה ולהזכיר לעצמנו שהכישלון הוא רק חלק מהדרך. ובכלל, אנחנו פחות מאמינות במילה כישלון, כי בעסקים - כל מהלך שלא הצליח הוא גם שיעור חשוב להמשך.
אז תכל'ס: אם עשיתי מהלך והוא פחות הצליח, זה לא כישלון אלא שיעור ובטח שזה לא אומר שאני כישלון.
להתייחס לעצמנו בחמלה:
צ'רציל אמר שהצלחה היא לעבור מכישלון לכישלון מבלי לאבד התלהבות. אז זה אולי קצת יומרני בשלב הזה אבל עדיין יש לא מעט לעשות גם אם משהו שעשית הצליח פחות או לגמרי נכשל. כדאי זכור להתייחס לעצמך כאל המשאב החשוב ביותר בקליניקה שלך, כזה שקל מאוד לשבור אבל די מורכב לטפח. המפתח הוא קודם כל - חמלה. כי אם מהלך כשל, חשוב להזכיר לעצמך שהכל בסדר וזה רק עוד נסיון שלא הביא לתוצאה שרצינו.
ללמוד את השיעור:
אמרנו שאין הצלחות וכישלונות, אלא הצלחות ושיעורים. אז חלק חשוב מהדרך זה לנתח את מה שקרה ולהסיק מסקנות. מה היה אפשר לעשות אחרת? מה החלק שלי בתוצאה? מה השיעור שלי להמשך?
ואז להחליט האם כדאי לנסות שוב ואם כן איך לעשות דברים אחרת כדי שהפעם זה יצליח.
מזמינות אותך לחשוב על המהלכים שרצית לעשות למען הקליניקה שלך ונמנעת מלעשות אותם בגלל הפחד מכישלון ולנסות להתבונן עליהם מזווית אחרת. ואם זה אפשרי - לבחור מהלך אחד קטן שבכל זאת שווה לך לתת לו הזדמנות.
בהצלחה!
פולינה וג'וי