זה אמנם לא שירות פורמלי, לא קיבלנו אפודים קרמיים או הילת גיבורות, אבל גם אנחנו במילואים מאז ה-7 באוקטובר. במילואים של החזית הכלכלית.
אין ספק שהחזית הצבאית היא קריטית וגם אנחנו, כמו כולם, מודאגות ממה שקורה שם, חרדות לשלום החטופים והחיילים ומתפללות שהמערכה תסתיים. אבל במקביל אנחנו מאמינות שניצחון במלחמה הזו תלוי גם בחוסן האזרחי. והבסיס החיוני של אותו חוסן אזרחי הוא החזית הכלכלית.
וגם לך, כעצמאי.ת במדינת ישראל אנחנו מגישות בפוסט הזה צו 8 (למקרה שעדיין לא התגייסת).
שירות המילואים שלנו וגם שלך, כולל כמה תפקידים משמעותיים:
1. לטפל בעסק שלנו ולהרוויח כסף
החוסן הכלכלי הלאומי (סליחה על המילים הבומבסטיות) מבוסס על פעילות העסקים הקטנים. בניגוד למה שאולי נדמה, רוב הפעילות הכלכלית במשק לא נובעת מהחברות הגדלות והתאגידים אלא דווקא מעסקים כמו שלנו וכמו שלך. כולנו כבר חווים את ההשפעות הכלכליות הקשות של המלחמה במגזרים השונים ואולי גם על חשבון הבנק האישי, אבל חשוב להבין שזו לא גזירת גורל. יש לנו הרבה מה לעשות כדי להשפיע על המצב.
כל עסק קטן שממשיך לעבוד ולהכניס כסף תורם תרומה משמעותית, שמאזנת את כל אותם עסקים בצפון או בדרום שהפעילות שלהם נעצרה או הואטה. במובן הזה, התפקיד שלנו ב'לטפל בעסק' משמעותי עוד יותר, כי אנחנו עוזרות לעצמאים ועצמאיות בתחומי הטיפול לא רק לשרוד את המלחמה, אלא גם לשמור על שגרה עסקית ושיווקית - להמשיך לעשות תכניות, להרוויח יותר כסף מהקליניקה, להגדיל הכנסות ואפילו להעלות מחירים.
למה חשוב להגדיל הכנסות דווקא בתקופה הזו? התשובה בסעיף הבא.
2. להוציא את הכסף הזה
התפקיד השני שלנו בחזית הכלכלית הוא התפקיד הצרכני - להשקיע בחזרה את הכסף שהרווחנו בעסקים המקומיים, לעזור למשק לצאת מהקיפאון ולחזק בעלי עסקים עצמאים אחרים. כן, כן, הכוונה היא ללכת לקנות, להשקיע ולהוציא כסף ממש כמו שנהגנו לפני המלחמה. וזה כל כך חשוב כי אם לא נוציא את הכסף הזה - עסקים אחרים, נוספים, עלולים להיכנס לסחרור ולקריסה. ההכנסות שלנו מאפשרות לייצר הוצאות שהן הכנסות של עסקים אחרים והתנועה הזו של הכסף היא היא החוסן הכלכלי שעליו כולם מדברים. לא התמיכה האמריקאית או העלאת המיסוי, אלא קודם כל - המשך הפעילות של המגזר העסקי בכלל והעסקים הקטנים בפרט.
ברור שחשוב להפעיל שיקול דעת ולהוציא כסף בהתאם ליכולת האישית. אבל בניגוד לרפלקס שלנו במצבי חירום - לסגור את הארנק, לקצץ בהוצאות ולהפסיק להוציא כסף, אנחנו דווקא רוצות להדגיש את החשיבות של התנהלות כלכלית שגרתית, כמובן תוך הקפדה לקנות מעסקים מקומיים ומעסקים קטנים בפרט.
3. לתרום ולהתנדב
אין ספק שזה צו השעה לתרום ולהתנדב. יש כל כך הרבה דרכים לעשות את זה. פולינה, למשל, התנדבה בצוות השמירה במושב שלה ובמיזם תמיכה של טיפולי רפואה משלימה למשפחות מפונות, ג'וי מתנדבת בארגון מתנדבים לחקלאות ובסיוע לעסקים של מפונים. לצד ההמלצה שלנו להמשיך להפעיל את הקליניקה כרגיל, אנחנו לגמרי בעד לשלב התנדבות. אבל חשוב לנו להדגיש שהחשיבות של ההתנדבות לא סותרת את התפקיד והצורך שלך להרוויח כסף מהקליניקה שלך. אנחנו עדיין בצו 8, אם הספקת לשכוח. לכן, לרוב אנחנו גם ממליצות להפריד בין העיסוק הטיפולי בקליניקה העצמאית לבין ההתנדבות שיכולה להיות אחרת לגמרי – בחקלאות, בסיוע למפונים, בתמיכה במשפחות המילואימניקים, בתרומה כספית אם מתאפשר ועוד ועוד.
ואם לא מתאפשר להתנדב כרגע? גם זה בסדר. כל אחד ואחת מאיתנו עושה את המיטב בתקופה הזו ויש מצב שהמיטב שלך כרגע לא כולל התנדבות. גם לשמור על שאר החזיתות במילואים שלך זה הרבה.
4. לשמור על נורמליזציה:
בחיים: למרות הקושי, הקלישאה של החיים חזקים מהכל נכונה. החיילים והחיילות שלנו מחרפים את נפשם בחזית (יו כמה מילים בומבסטיות בפוסט אחד!) בדיוק כדי שאנחנו נוכל להמשיך לחיות ולא לשבת בייסורים ובקיפאון בבית. זה מחבר את החוסן הכלכלי לחוסן הנפשי.
אז כן, אנחנו מדברות על לצאת לבתי קפה, לאירועים, לטבע, למרכזי קניות, להופעות וגם למסיבות. להחזיר את השגרה שהיתה לנו ולשמור עליה עד כמה שאפשר וככה להרוויח גם וגם - גם לחזק עסקים מקומיים וגם לחזק את החוסן והבריאות הנפשית והפיזית שלנו בתקופה המורכבת הזו (שכנראה לא תסתיים בקרוב).
ובשיווק: מזכירות שזה ממש ממש בסדר לדבר ולכתוב על דברים שלא קשורים למלחמה. לא רק שזה בסדר. זה חשוב. כי התפקיד של מטפלות ומטפלים בתקופה הזו הוא, בין היתר, להזכיר למטופלים לא להזניח את בריאותם הנפשית והפיזית ואת well beeing שלהם. לחזור לעשות יוגה, לשמור על התזונה, לטפל בהפרעת הקשב או במיניסקוס, לשפר את כישורי ההורות ולטפל במערכות היחסים האחרות בחיים. נכון שחשוב גם לטפל בחרדה ובסטרס, אבל על זה כולם מדברים. אפשר ורצוי להעלות לשיח נושאים אחרים מהחיים עצמם ולנרמל את העיסוק בהם. גם המודלינג הזה, שלא לדבר על הסיוע למטופלים שלך בנושאים ש(עדיין, למרות המלחמה) מטרידים אותם - הוא חלק בלתי נפרד מהתפקיד שלך ומאותו צו 8.
אבל לא נעים לי
לא נעים לי לגבות תשלום רגיל ובטח שלא להעלות מחירים בזמן שיש אנשים שקשה להם כלכלית.
לא נעים לי לשווק בזמן שיש מילואימניקים שהעסק שלהם לא יכול לעבוד.
לא נעים לי לקנות ולהוציא כסף ובטח שלא לבלות, בזמן שיש חטופים בעזה.
לא נעים לי לכתוב על נושאים שלא קשורים למלחמה, בזמן שכולם מתעסקים רק בזה.
אנחנו לגמרי מבינות. והדילמות מוכרות גם לנו.
אבל מזכירות לך שמדובר בשירות מילואים פעיל (שגם הוא לא תמיד נעים) והמטרה חשובה מאין כמוה.
אז ממליצות לך לבדוק -
האם יש אנשים שזקוקים לטיפול שלך ויש להם אפשרות לשלם עליו מחיר מלא (חד משמעית! המון!)
האם אפשר לשלב עבודה בהתנדבות או תרומה עבור אלה שאין להם (ברור. כולנו עושות את זה)
האם הפסקת השיווק / המכירות / העבודה השגרתית מועילה במשהו למצב החטופים / החיילים / המפונים? (כמובן שלא. להיפך)
האם הפסקת הוצאת כסף, עצירת קניות והסתגרות בבית מועילים לחוסן הכלכלי של כולנו ולחוסן האישי שלך בפרט? (בטח שלא. זה רק מזיק).
האם המטופלים והמטופלות שלך מתמודדים עם קשיים, סיטואציות ושאלות שלא קשורות למלחמה ושיש לך אפשרות לתת להם מענה? (ללא ספק. בדיוק כמו קודם ואפילו יותר).
ואם כבר מודלינג, אז המילואים שלנו כרגע הם לקדם את מחזור 50 (!) של תכנית לטפל בשיווק שמתחילה ממש עוד מעט. ואנחנו יודעות כמה השליחות שלנו חשובה במיוחד עכשיו, כשיש כל כך הרבה אנשים שזקוקים לטיפול ולא מגיעים אליו, ומצד שני כל כך הרבה מטפלים מעולים ומטפלות מצוינות שיכולים לעזור להם, אבל נמצאים בקליניקות סודיות, לא ידועות ולא נגישות. מזמינות אותך להצטרף אלינו כדי ללמוד איך להנגיש את הקליניקה שלך לכל אותם אנשים שזקוקים לך ולא מגיעים אלייך.