הפוסט שממש לא בא לנו לכתוב, אבל אין ברירה.
אז נראה שזו הולכת להיות מציאות חיינו בתקופה הקרובה. טילים ואזעקות במקביל לנסיון לנהל שגרת טיפולים בקליניקה. וכמו בשגרה, גם בחירום, חשוב לתכנן מראש את מה שאפשר, לצפות מצבים ותגובות ולעדכן את ההתנהלות מול המטופלים.
ההמלצה שלנו היא לפעול בשני שלבים:
שלב ראשון: תרחישים וסיכום פנימי
לשבת ולחשוב מראש על המצבים השונים שעשויים להתרחש בקליניקה בתקופה הקרובה ומה לעשות איתם, ואז לנסח את זה לעצמך, במסמך פנימי.
הנה כמה דברים שחשוב לשים עליהם לב:
אזעקה בזמן טיפול
איפה המרחב המוגן של הקליניקה?
איך נעשה המעבר לשם עם המטופל כשיש אזעקה?
מה לעשות אם הקליניקה היא בממ"ד הביתי? איך להנחות את בני המשפחה?
מה עושים בטיפולים בתנאים מיוחדים: למשל כשהטיפול ללא בגדים (אולי חלוק שיהיה בשלוף ליד המיטה?), או טיפול בדיקור וכו
האם אחרי שהיתה אזעקה חוזרים לטיפול?
מה עם הזמן שבוזבז על האזעקה - האם להאריך את הטיפול? לפצות בטיפול הבא?
מה קורה עם המטופל הבא?
איך נאספים חזרה למרחב הטיפולי אחרי שהיתה אזעקה? באיזה כלים אפשר להשתמש לצורך הזה?
אזעקה לפני הטיפול
מה המדיניות שלך לגבי איחורים / ביטולים בגלל אזעקה בדרך?
מהו ייחשב איחור סביר?
מה קורה אם תופסת אותך אזעקה בדרך לטיפול?
התנהלות בקליניקה בתקופה הזו
אולי כדאי לרווח בין טיפולים יותר מהרגיל, בתקופה הזו?
האם לאפשר מעבר לטיפול בזום למי שחושש להגיע לקליניקה? (גם אם בשגרה זה פחות מומלץ מבחינתך)
האם יש צורך ביותר תזכורות מהרגיל?
במצבי חוסר וודאות והיעדר שגרה מטופלים נוטים יותר למסמס גבולות לכן חשוב במיוחד להגדיר אותם מראש. חשוב לזכור שאין תשובות נכונות וכל מדיניות היא בסדר גמור, כל עוד חשבת עליה מראש ותקשרת אותה בבהירות מול המטופלים. בדיון שהתקיים בנושא בקהילה שלנו מטפלות ומטפלים רבים ציינו שהם מגלים גמישות רבה במיוחד בתקופה הזו ופחות מקפידים על מדיניות האיחורים והביטולים.
שלב שני: תקשורת למטופלים
אחרי כתיבת המסמך, אנחנו ממליצות לעבור עליו ולהחליט מה מהדברים צריך לתקשר מראש למטופלים ומתי.
חשוב לעדכן על אמצעי מוגנות (ממ"ד וכו') ותנאי פרטיות במקרה אזעקה, לפני הטיפול.
בתחילת הטיפול להגיד מה עושים בזמן אזעקה ("הנה חלוק. ואם תהיה אזעקה פשוט ללבוש אותו ואז נלך יחד לממ"ד" שנמצא בקומה למטה).
למי שעושה קורסים וסדנאות לתקשר את המידע כבר בעמוד ההרשמה. גם במקרה של קורסים מקוונים - מה קורה אם תהיה אזעקה באמתע השיעור (אצלך או אצלם), איך משלימים את השיעור וכו).

אושרי זיסמן, מטפלת ברפואה סינית ומדריכת מטפלים העוסקת ביחסי מטפל-מטופל, מוסיפה נקודות למחשבה, לגבי טיפולים פרונטליים:
איך אתם מרגישים בזמן אזעקות? (רגועים? רועדים? אסופים? מתפרקים?).
איך אתם מווסתים את עצמכם בזמן אזעקות? (מתקשרים למשפחה? מדברים? שותקים? צריכים מגע? לא סובלים מגע? מתעדכנים בחדשות? סתם מחכים שהזמן יעבור?).
האם תרגישו בנוח להיות עם מטופלים בזמן כזה?
מה אתם יכולים להכין מראש כדי לעבור את הזמן הזה מווסתים פחות או יותר מולם? למשל: אם במהלך אזעקות אתם רועדים, מסוחררים, מיוזעים, מתנשמים, בוכים, זקוקים למגע ולשיחה עם חברה, שרים בקול רם ועושים עיסוי עצמי כדי להרגע - צריך לשאול בכנות איך יהיה לכם לחוות את זה ליד מטופל. איך זה ישפיע על הקשר שלכם?
השנה האחרונה היתה מלאה בתנועה של שבירה של setting וחזרה אל ה-setting. לא תמיד אפשר "להחזיק פאסון" מול מטופלים. לפעמים ברגע האמת אנחנו מופעלים בצורה חזקה מאוד על ידי הרגשות והפחדים שלנו, ואין לנו שליטה על זה. האם תוכלו להחזיר את הקשר אח"כ לסטינג המוכר? לבסס שוב מרחב בטוח?
ההמלצה של אושרי: זה בסדר להגיע למרחב הטיפולי עם כל מי שאנחנו. עם הפגמים והחוזקות שלנו, אנחנו בני אדם שמטפלים בבני אדם. אני חושבת שזה לא סוף העולם אם מטופלת תבחין ברעד בקול שלי, או בלחץ בזמן אזעקה. לצד זה - המחוייבות שלנו היא להיות בעמדה שנותנת ביטחון ויציבות למטופל. ואם אנחנו חווים התפרקות גדולה של חרדה בכל אזעקה - זה דבר שמאוד ישפיע על הקשר הטיפולי שלנו, ועלול לערער את המטופל.
אין כאן תשובה אחת, יש כאן הזמנה לחשיבה, כל אחד עם עצמו, או עם קולגה, או בהדרכה.
אנחנו נתונים במצב מאוד קיצוני, שמעט מאוד קליניקות בעולם נתונות בו כרגע.
אנחנו רק יכולים לעשות את הכי טוב שלנו, ואם הסטינג נשבר - לדבר על זה בכנות, ולנסות לחזור אל המוכר, מתוך ברית מחודשת עם המטופלים, ולראות את החוויה המבהילה שחווינו יחד כעוד שכבה בקשר שלנו.
בתקווה לימים שקטים יותר
והלוואי שתוקפו של הפוסט הזה יפוג במהרה ולא נצטרך את המידע הזה יותר,
פולינה וג'וי
Comments